הסיפור בקצרה- עדי, אחד מצמד תאומים מהממים, עוזב את המושב ומחליט לבנות את חייו בארה"ב. שיחת טלפון המבשרת לו על מותו של אביו מחזירה אותו לארץ, לפחות לשבעה, למשפחה ולכל החברים והרגשות שהותיר מאחוריו.
הספר מסופר הן מנקודת המבט של עדי והן מנקודת המבט של (צ)אלה. הסיפור נע בין נקודות זמן שונות בעבר להווה. בספר אנחנו חוזרים לשנות גיל ההתבגרות שעיצבו כל אחד מהם ונחשפים, לצד הסיפור על היומיום העכשוי, לחיבוטי הנפש ולמסע שכל דמות עברה. אנחנו נחשפים לקשיים בהתבגרות במושב בו כולם מכירים את כולם ויודעים עליך הכל. התחרות בין האחים והנערה שתמיד שם ברקע.
הספר תפס אותי מהמילה הראשונה. הכתיבה מרגשת וסוחפת והדמויות משתנות ומתעצבות ומקבלות נופך עם כל פרק. לשרון יש יכולת לבנות עולם שלם ומלא כך שאנו נחשפים לכל רבדי הדמות ולא רק לסיפור האהבה. ובהחלט יש כאן סיפור אהבה - ישראלי, שורשי ומאוד רומנטי. אין תיאורי סקס בומבסטיים ובכך הוא הרבה יותר יפה.
כמו שאר ספריה של שרון צוהר גם ספר זה מומלץ בחום