צימאון הזמן, רעד הגוף

מעוזיה סגל

פרדס הוצאה לאור

ז'אנר: poetry

בתוכי



אֲנִי פּוֹסֵעַ לְתוֹךְ עַצְמִי 

בְּדוּמִיָּה כְּבֵדָה,

מַבִּיט בְּחִבָּה אֶל הַנּוֹתָר מֵאֵיבָרַי:



לֵב פּוֹעֵם,

רֵאוֹת נוֹשְׁמוֹת.



כַּדּוּרִיּוּת אַדְמוּמִיּוֹת מִתְרוֹצְצוֹת 

בְּתוֹךְ וְרִידִים,

לְבָנוֹת נָחוֹת בְּאֵין פֶּצַע.



אֲנִי פּוֹסֵעַ בְּתוֹךְ עוֹלָמִי

שָׂבֵעַ וְנִנּוֹחַ, מוּצָף אֹשֶׁר 

תַּעֲנוּגוֹת.



היש דרך חזקה יותר לפתוח ספר שירה? יצירתו השירית של מעוזיה סגל נוסקת מהפיזי אל המטאפיזי, מהריק אל האושר, ונוגעת ללא הרף במושאו המוחלט של המשורר: הגוף. זהו ספר שירה שמעז להביט בגוף במלואו, על הארוס של היש והאֵין שבו, ובתוך כך לשקף את פני החברה הישראלית ללא מוסכמות מוקדמות: לקפל יחדיו את המרכז ואת השוליים, את השכול ואת הנולד, ולקלוע תובנות מרתקות אודות מקומות בעולם, מלחמות ישראל, זכרונות ילדות ורגעי יופי נדירים. רק משורר של אמת מסוגל לתאר כך את קסמו של הבוקר: "עֵדֶר / כְּבָשִׂים / דָּבֵק / בְּשָׂדֶה / יָרֹק / עוֹרֵג לְטַל הַשַּׁחַר". יותר מספר שירה, צמאון הזמן, רעד הגוף, הוא ספר מוּסר — וככזה, פניו הולכים ומתגלים בכולנו.

יקיר בן־משה





מעוזיה סגל, נשוי לאיריס, אב לאיילת, איתמר ורותם. בוגר תואר שני בעבודה סוציאלית וממלא תפקיד של מנהל אגף רווחה, חברה וקהילה במועצה אזורית חוף אשקלון. בנוסף, משמש בהתנדבות כיו"ר עמותת אומץ ויו"ר וועדת ביקורת של איגוד הכדורסל. מעוזיה נפצע קשה במאי 1974 במובלעת הסורית עת מילא תפקיד של מפקד כיתה בפלוגת צנחנים.