נפיחות בחברה - הטאבו האחרון

דורון בראונשטיין

לב ספרים / ביבוקס

האם יש משמעות עמוקה הרבה יותר בכך שהריח הרע שמפיצה הנפיחה סביב כל מי שנמצא על יד מי שמשחרר אותה פוגעת בו, מעליבה אותו, ואולי היא אף סימבולית ל"ריח הרע של החברה והממסד", ל"ריקבון של החברה והממסד", ל"ניוון", ואולי אף יותר מכך - לשחיתות הפוליטית, הממסדית, של הפוליטיקה ושל קובעי הדעת בחברה?
במילים אחרות: האם "הנפיחה בחברה, כאקט של מחאה" היא הרבה יותר רק מנפיחה? האם היא בעצם מעין, אם תרצו, הצהרה? התרסה עמוקה ללא מילים?

*

כנראה שלא נדע את משמעותה של הנפיחה לעולם.
אם היא נעשית בשוגג או בכוונה, במעין "התפלקות של הטבע", חוסר שליטה על הסוגרים, או דווקא ברצון עז, חד-משמעי, לומר דבר-מה.
דבר-מה הנאמר לא במילים כי אם בקולניות של תקיעה ובריח רע המתפשט לכל עבר.

ואולי באותה תקיעה קיימת גם תביעה לתשומת לב, להקשבה לאחר - באשר הוא אחר.