נדקרת על ידי הלילה

מריה כהן

אופיר ביכורים

נדקרת על ידי הלילה,
סכין חדה, דם נוטף,
אין מקום בשום פינה. מנסה להימלט, להימנע,
על אף שחודרת היא פנימה, זורעת ארס ונעלמת.
מנסה להזעיק עזרה, צועקת, זועקת, אולם קולי נבלע.
מנסה ללכת, לנוע, אם לא היו בוגדות הן, הרגליים האלה,
אולי הייתי מספיקה להימלט, לברוח, למצוא את התקווה.
עיניים מתעלמות, אנשים רואים, אבל אינם מגיבים.
ואני שוכבת, מאבדת הכרה.
הספר "הארגון" מספר על אנה, בחורה מבית נורמטיבי, עם אימא אוהבת ואבא תומך, כך לפחות היא
חשבה, עד שגילתה סוד ששינה את חייה.
"אני לא אימא שלך, רק מישהי ששיחקה את התפקיד שניתן לה".
כל זיכרונותיה – לא שלה באמת.
"נסי לזכור את הילדות שלך, את באמת זוכרת את עצמך כילדה? אין לך ילדות. הילדות
היחידה שלך היא בחברתי".
אנה יוצאת למסע בזמן, כדי לנסות להבין מי היא, מה התפקיד שלה, ומה התפקיד שלהם
בחייה, או שאלה חייה בחייהם...
"הרגשתי חום שמתפשט בכל גופי, כאילו הזעם שהצטבר בפנים מחפש את הקורבן הבא.
הייתי חייבת להשבית מישהו, להרוג, להרגיש את הכוח בידיי, הייתי חייבת".
נקמה אף פעם לא הייתה מתישה יותר, כואבת יותר, אמיתית יותר –
"אתה גנבת את משפחתי, אתה אשם במותו של אבי, בחוסר האהבה של אימי".
"במותו של אביך, אולי, אבל את אימך, רצחת את, או שאת סנילית ושכחת?"
"הארגון" הוא ספר הביכורים של מריה כהן.