תורת הקבוצות

כרמית סחר

בוקליק / כתר

אלכס‭ ‬חיכה‭ ‬לאימא‭ ‬מחוץ‭ ‬לביתם‭ ‬הבנוי‭ ‬לבנים‭ ‬אדומות‭. ‬האביב‭ ‬היה‭ ‬קר‭, ‬הרוחות‭ ‬צולפות‭. "‬אני‭ ‬רוצה‭ ‬להיות‭ ‬שם‭," ‬אמר‭ ‬הילד‭ ‬בעל‭ ‬הברכיים‭ ‬הבולטות‭. ‬מלבדו‭ ‬היו‭ ‬ברחוב‭ ‬רק‭ ‬עלים‭ ‬ירוקים‭, ‬מעופפים‭ ‬ברוח‭ ‬וטיפות‭ ‬תועות‭ ‬של‭ ‬גשם‭. "‬אני‭ ‬לא‭ ‬כאן‭," ‬אמר‭ ‬הילד‭ ‬שנעל‭ ‬מגפיים‭ ‬צהובים‭ ‬ולבש‭ ‬מכנסיים‭ ‬קצרים‭ ‬וברכיו‭ ‬החשופות‭ ‬האדימו‭ ‬מקור‭.‬
אלכס‭ ‬גדל‭, ‬אבל‭ ‬לאט‭. ‬בתור‭ ‬הילד‭ ‬השני‭ ‬במשפחת‭ ‬הופמן‭ ‬הלונדונית‭, ‬הוא‭ ‬מקור‭ ‬אכזבה‭ ‬מתמיד‭ ‬להוריו‭. ‬אחיו‭ ‬מארק‭ ‬הוא‭ ‬מתמטיקאי‭ ‬מבריק‭, ‬אחותו‭ ‬הבכורה‭ ‬ואחיו‭ ‬הצעיר‭ ‬הם‭ ‬פסנתרנים‭ ‬מחוננים‭ ‬הנוסעים‭ ‬לקונצרטים‭ ‬סביב‭ ‬העולם‭. ‬ואילו‭ ‬אלכס‭ ‬בעיקר‭ ‬מסתבך‭ ‬בצרות‭. ‬לרווחת‭ ‬הוריו‭, ‬מדי‭ ‬קיץ‭ ‬אלכס‭ ‬ומארק‭ ‬נשלחים‭ ‬לישראל‭ ‬לביקור‭ ‬ארוך‭ ‬אצל‭ ‬הדודה‭. ‬שם‭ ‬אלכס‭ ‬פוגש‭ ‬את‭ ‬ארקדי‭, ‬ונפשותיהם‭ ‬נקשרות‭ ‬זו‭ ‬בזו‭ ‬במכות‭ ‬ובאלימות‭ ‬נואשת‭ ‬שתלווה‭ ‬אותם‭ ‬גם‭ ‬לאורך‭ ‬התבגרותם‭ ‬בישראל‭. ‬

תורת‭ ‬הקבוצות‭ ‬הוא‭ ‬רומן‭ ‬חניכה‭ ‬חד–פעמי‭, ‬המלווה‭ ‬את‭ ‬התבגרותו‭ ‬מלאת‭ ‬הפלא‭ ‬והמכאוב‭ ‬של‭ ‬אלכס‭. ‬ברגישות‭ ‬חושית‭ ‬מוגברת‭ ‬מתארת‭ ‬הסופרת‭ ‬את‭ ‬חייו‭ ‬של‭ ‬זה‭ ‬שגופו‭ ‬מאחר‭ ‬להתבגר‭ ‬אבל‭ ‬נפשו‭ ‬עצומה‭ ‬וסוערת‭. ‬אלכס‭ ‬הופמן‭ ‬פורץ‭ ‬כל‭ ‬גבול‭ ‬שנקרה‭ ‬בפניו‭ ‬בשל‭ ‬רצונו‭ ‬להחזיק‭ ‬בשני‭ ‬מושגים‭ ‬שלא‭ ‬פעם‭ ‬מתגלים‭ ‬כסותרים‭: ‬להיות‭ ‬נאהב‭ ‬ולהיות‭ ‬הוא‭ ‬עצמו‭.‬


כרמית‭ ‬סחר‭ ‬כתבה‭ ‬את‭ ‬תורת‭ ‬הקבוצות‭ ‬במשך‭ ‬יותר‭ ‬מעשר‭ ‬שנים‭.‬
בהיצמדה‭ ‬לשטף‭ ‬הקיום‭ ‬של‭ ‬נער‭ ‬אחד‭, ‬הרומן‭ ‬שכתבה‭ ‬מחבר‭ ‬תודעה‭ ‬
ועולם‭ ‬ופועל‭ ‬כמאיץ‭ ‬חלקיקים‭ ‬ספרותי‭ ‬רב–עוצמה‭.‬