הומוסקסואליות ופמיניזם

דורון בראונשטיין

לב ספרים / בוקליק

מאז ומעולם הקשר - או אם תרצו, החיבור - שבין הומוסק־סואליות לבין פמיניזם היה נהיר לי ומצאתי אותו ל"קשר של
עבותות". יתרה מזו, הנני מוצא אותו ל"קשר דם", "קשר של
משפחה" לכל דבר ועניין. עד כדי כך.
לדידי, אין זה רק קשר עמוק מאין כמוהו שבין נשים פמיניסטיות
לבין גברים הומוסקסואלים (וזאת לעומת הקשר שבין נשים בכלל
ונשים פמיניסטיות בפרט לבין גברים הטרוסקסואלים, יש להדגיש)
כי אם גם קשר הסובב על "ציר של מאבק" - או אם תרצו, "קשר
מאבקי". "קשר מאבקי" אשר יש בו מן המכנה המשותף המהותי
ביותר שבין שתי קבוצות אלו.
*
ברבות השנים מצאו הן הנשים, הן הגברים ההומואים, מכנה
משותף במאבקם למען פמיניזם ושחרור האישה, ובה בעת, למען
גברים הומואים, הומוסקסואליות, חופש מיני ומיניותי והקהילה
הלהט"בית בכללותה (הכוללת תחת הגדרה זו גם לסביות,
טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, ביסקסואלים וביסקסואליות).
חשוב לציין עובדה זו: המאבקים של שתי קבוצות אלו שונים
בשאיפותיהם ובמטרותיהם. עם זאת, שתי הקבוצות הללו - הן
ההומואים, הן הנשים - זוכים להתנגדות נחרצת מחוגים שמרניים
(בארצות הברית, לשם הדוגמה, בעיקר בחוגים המגדירים עצמם
"רפובליקנים"), מהומופובים למיניהם, מ"גברים מן הדור הישן",
"הפטריארכלי", "הצבאי" ו"המצ'ואי", וכו'. "קבוצות התנגדות"
אלו רק מלבות את המאבקים החשובים של שתי קבוצות אלו - הן
של הנשים הנלחמות למענן, הן של הגברים ההומואים הנלחמים
למענם.