למרות הכל

ד"ר חדוה טרגר

בוקליק

"סיפורו של אברמל" הוא סיפור של ניצול שואה מטרנסניסטריה ברומניה, שחווהעם משפחתו מסכת התעללויות מגמתיות עד סף המוות. ולמרות הכול, החיים ניצחו את
תכנית הרשע של הרומנים, שחברו יחד עם הגרמנים, להשמיד את העם היהודי.
מחברת הספר, ד"ר חדוה טרגר, דור שני לניצולי שואה מרומניה,
ביקשה לממש בכתיבת ספר זה את רצונה של אמה להקשיב לסיפורו
של בן דודה - אברמל, כדי לנסות ולהבין את הצורך בשימור הנותר
והקיים, כחלק מתנאי קיומו של האדם. כתיבת "סיפורו של אברמל" היא
מעין השלמת צוואת האם עבור המחברת, שביקשה להבין את דפוסי
התנהגותה של האם בחיי היום יום ואת אופן התמודדותה האישית
בחייה, לאור הזכרונות שחשפה לפניה רק בסוף חייה .
חצי שנה אחר מותה של אם מחברת הספר, החליט אברמל לספר את סיפורו הכואב,
סיפור שלא שיתף בו אפילו את ילדיו. אברמל, במשך כל חייו, שתק וכאב את המחזות
הבלתי אנושיים של אנשים, שאיבדו צלם אנוש בשל רעב, קור, "מסע המוות". מחנה
אושוויץ וטרנסניסטריה היו שתי מעבדות השמדה, שבאו לתת מענה לבעיית קיומו של
העם היהודי באירופה. תקופת ההמתנה למוות הייתה קצרה, באופן יחסי, במחנה אושוויץ,
כי מכונת המוות בתאי הגזים הקציבה זמן, הכתיבה את מועד סיום הייסורים וקיצרה חיי
סבל. בטרנסניסטריה, מעבר לנהר הדניסטר, הגסיסה הייתה איטית ומכוערת, בסביבה קרה
ומנוכרת. בגדים נמכרו תמורת מעט מוצרי מזון. היהודים נותרו ללא כסות בכפור, במינוס
40 מעלות, כשהם מתניידים ממקום למקום, ומחפשים מענה לייסוריהם ולמחסורם במשך
שבועות, חודשים ושנים. רובם מתו מרעב, קפאו בקור או נורו בשל גחמה של קצין רומני
ששיחק בחייהם.
אברמל: "מכרנו את שיני הזהב של אמי ואת בובתה של אחותי, בובה
שהיתה קשורה אליה רגשית. עשינו הכל כדי להשיג תפוחי אדמה
שישביעו את את הרעב הנורא של משפחתי ושלי". ראיתי איך אנשים
הכי קרובים אלי מתים בגלל פת לחם, שלא היה לי לתת להם, קליפות
תפוח אדמה, לא אנושי".
אברמל, ברגשות סוערים ומעורבים, סיפר את סיפורו, "למרות הכול"
את הנורא מכל. כוח הרצון להמשיך ולחיות דחפו את אברמל להיאבק
ולעשות מעשה, כדי להציל את עורו ואת בני משפחתו, ולהביא להמשכיות קיומה של
המורשת המשפחתית. והרי, מה נותר לו לאדם, אחר מה שעבר כיהודי בתקופת השואה?
- להוכיח לעולם כי קודם כל הוא בן אדם, ו"למרות הכול", הוא חי וקיים. –
‬